נשים ערביות ותעסוקה

נשים ערביות ותעסוקה
כניסתה של האישה הערבייה לתחום העבודה אינו חידוש, הרי מאז ומעולם לקחה האישה חלק בעבודות החקלאות, לצד הגבר. אלא שהאישה מעולם לא קיבלה שכר ישיר תמורת עבודתה, משום שהתמורה הייתה משותפת למשפחה, והנושאים הכלכליים היו בדרך-כלל בידיו של הגבר. כיום, אישה יכולה לעסוק בעבודות לא משפחתיות ולקבל שכר תמורת עבודתה. עם עליית שיעור המשכילות בקרב הנשים, חל שינוי באופי עבודתן של הנשים והן נכנסו לתחומי עיסוק מקצועיים, כמו חינוך או סיעוד, למקצועות חופשיים כמו רפואה, משפטים והנדסה, לעבודות משרדיות שונות וכן לתחומי עבודת הכפיים שאינה מצריכה ידע מקצועי, כמו עבודה בחקלאות, במתפרות ובמפעלים. הנטייה לעבודה מקצועית בשכר הביאה לשינוי בדפוס היחסים החברתיים: האישה הפסיקה לעבוד בתוך המעגל החברתי ותחת השגחתו ואף יצאה למעגלים חדשים עצמאיים, דבר שסיפק לה מרחב תמרון וחופש גדולים יותר. במובן זה עבודת הנשים היא מפתח לשנוי אסטרטגי, שיוביל, בטווח הרחוק, לשינוי בערכים התרבותיים והחברתיים המפלים.

באיזה מידה משפיע כל אחד מן הגורמים הבאים על האפשרות שאישה תעבוד מחוץ לבית?(באחוזים)

 
במידה רבה
במידה בינונית
במידה מעטה
אין השפעה
סה"כ
הסכמת השכנים והקרובים
13.6
23.7
23.8
38.9
100
קרבתו של מקום העבודה לבית
46.3
32.2
11.7
9.8
100
הסכמת ההורים/הבעל
74.5
16.4
4.9
4.2
100
גובה השכר
46.9
40.0
9.0
4.1
100
סוג ההכשרה של האישה
58.2
32.6
6.5
2.7
100
מצבה הכלכלי של המשפחה
56.7
33.8
7.1
2.4
100
מקומות העבודה הזמינים ביישוב
58.9
31.0
7.1
3.0
100
הטיפול בילדים בזמן שהיא בעבודה
74.8
18.7
4.4
2.1
100
 
נתונים אלה מוכיחים כי יציאתה של האישה לעבודה כפופה למציאות החברתית והפוליטית שהיא חיה בה. אך בכל זאת, עפ"י הנתונים של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה רק 17.1% מהנשים הערביות בגיל העבודה משתייכות לכוח העבודה, לעומת 54% אצל הנשים היהודיות; ושיעור אבטלה גדול של 40% בקרב האקדמאיות הערביות. ניסינו בפרויקט "נשים ותעסוקה", בעמותת "נשים נגד אלימות", לעמוד על הסיבות לאי-השתתפותן והשתלבותן של הנשים הערביות בשוק העבודה, והפתרונות שמציעה המדינה בהתמודדות עם מצב זה, אם בכלל. מהתוצאות שהגענו אליהם בתום המחקר,  אפשר להסיק כי אם יימצא פתרון לשאלת הטיפול הסדיר בילדים, ו/או מקומות עבודה זמינים ביישוב, ותחבורה ציבורית סדירה ונוחה בין היישובים הערביים, אז אחוז ההסכמה החברתית והמוטיבציה ליציאתה של האישה לעבוד מחוץ לבית וליישוב, ייעלו.
ניתן לראות מהנתונים בטבלה לעיל, כי קרבת מקום העבודה למקום מגוריה של האישה הנו בעל חשיבות גדולה בהחלטה בין אם לצאת לעבודה או לא (58.9% מסכימים במידה רבה). כך שהיעדר אזורי תעשייה ביישובים הערבים הנו אחת הסיבות העיקריות לאחוז המובטלים הגדול בקרב האוכלוסייה הערבית בישראל, והינה אחת הסוגיות העומדת מול הנשים הערביות בהשתתפותן בשוק העבודה. כשאחוז הנשים הערביות השייכות לשוק העבודה לא עולה על- 20%, זאת אומרת ש-80% מהנשים הערביות לא משתתפות בשוק העבודה. היעדר אזורי תעשייה בישובים הערביים מגביל את אפשריות התעסוקה בישוב וגורם לתחרות גדולה על מקומות העבודה המעטים הקיימים, כאשר העדיפות ניתנת לגברים במקרה זה.
אך לאחר בדיקת סוג השירותים שמשרד התמ"ת והמדינה מעמידים לשירות אזרחיה ובמיוחד האזרחים הערבים היה ברור שיש חוסר מסיום המתבטא ב-:
מספר לשכות התעסוקה:
מספר דל מאוד של לשכות התעסוקה פועלות כיום בקרב האוכלוסייה הערבית, 14 לשכות תעסוקה מתוך 120 לשכה הפזורות ברחבי הארץ, לא כולל את 40 לשכות התעסוקה לאקדמאיים שאין בהם אף לא לשכה אחת המופעלת בקרב ולמען האוכלוסייה הערבית. מחסור זה משפיע על השתתפותה של האוכלוסייה הערבית בכלל בשוק העבודה, ובפרט הנשים הערביות בקורסי ההכשרה המקצועית, במיוחד כאשר קורסי ההכשרה המקצועיים אינם נגישים לתושבי היישובים הערביים, והנשים צריכות לעבור בין כפרים מה שמקשה עליהן לקבל שירות זה, לא להזכיר שאין תחבורה ציבורית בין אותם יישובים.
מכשול נוסף העומד בפני האישה הערבייה הנו מגמות הלימוד המקצועי במערכת החינוך הערבי שכוללות מקצועות מסורתיים (מזכירות, ספרות, תפירה, שרטוט....), מה שלא מאפשר את השתלבותן של נשים בשוק העבודה היות והיצע העבודה במקצועות אלה אינו גדול וההכנסה מהם אינה גדולה.
 ניתן לראות, במחקר "עמדות בנוגע למעמדה וזכויותיה של האישה הפלסטינית בישראל" (2005), כי מעל ל-90% מהנסקרים חשבו כי סוג ההכשרה של הנשים הנו גורם משפיע באופן גדול או באופן בינוני על אפשרות יציאתן של נשים לשוק העבודה.
יתרה מזו, האגף להכשרה מקצועית במשרד התמ"ת אינו מקצה מספיק משאבים לפתיחת קורסי הכשרה מקצועית בחברה הערבית, ולהכוונה מקצועית לנשים ערביות, דבר אשר חוסם את כניסתן של הנשים הערביות לשוק העבודה הנוכחי. בשנים 2000-2001 היוו הנשים הערביות 6% מהנשים המשתתפות בקורסי ההכשרה של משרד העבודה והרווחה ולרוב קיבלו הכשרות מסורתיות למרות קיומם של קורסים בתחומים טכנולוגיים. בתקציב שנת 2005 הוקצו 441 מלש"ח לתחום של כוח אדם תכנון והכוונה מתוכם הועמד סך של כ-337 מלש"ח לאגף לתעסוקת נשים, אך גם כאן לא נמצאו התוכניות וההקצאות המיוחדות לתעסוקת נשים ערביות. בנוסף, הוקצה סך של 587 מלש"ח לאגף ההכשרה המקצועית מתוכם כ- 89 מלש"ח מיועדים לקורסים למבוגרים; גם כאן , לא ברור אם קיימת תוכנית המיועדת להכשרת נשים ערביות.
לאחר עיון בטבלה אפשר להבחין שרוב הנשים הערביות משתתפות בקורסי הכשרה מסורתיים, והסיבות לכך הנם:
 

היעדר מרכז הכוונה תעסוקתית שהפונקציה שלו לעזור לנשים לבדוק אפשריות אחרות ונוספות של הכשרה ותעסוקה.

o       אי נגישות קורסי ההכשרה השונים במקום מגורי הנשים.
o       קבלה לקורסי ההכשרה הטכנולוגיים ה-"לא מסורתיים" מותנית בסיום 12 שנה לימוד, ולפי אחוזי הזכאים לתעודת בגרות בקרב בני 18 בשנת 2005 עולה כי רק 32.2% הנם זכאים במערכת החינוך הערבי לעומת 57% במערכת החינוך היהודית. מה שלא מצוין בנתונים אלה שאחוז הבנות הזכאיות לתעודת בגרות הנו פחות מאחוז הבנים.
 
טפול בילדים:
כ-75% מהנשאלים הביעו את הסכמתם הרבה כי הימצאות מסגרת לטיפול בילדים בזמן שהאישה-האם בעבודה הנו גורם משפיע מאוד על ההחלטה לצאת לעבודה, כך שהיעדרותן של מסגרות לטיפול בילדים/ות קטנים/ות בגילאי 0-3 מהווה מחסום עיקרי בפני נשים רבות שרוצות לצאת לעבודה. בשנת 2003 פעלו כ- 1,600 מעונות יום הנתמכים ממשרדי המדינה, רק 25 מתוכם פועלים בחברה הערבית.
 
תחבורה ציבורית:
ברוב היישובים הערביים הקטנים קיימת בעיה של היעדר תחבורה ציבורית מיישובים אלה לערים גדולות שהיצע העבודה שלהן הוא יותר גבוה ואף השכר המשולם הוא יותר גבוה. חוסר נגישות פיזית – תחבורתית מונע מהרבה נשים את אפשרות העבודה מחוץ לכפר.

קיים צורך רב לפתח ולהשקיע בתשתיות של הישובים הערביים, בכדי לפתוח הזדמנויות עבודה בפני הנשים הערביות. אי השתתפותן של הנשים בשוק העבודה פוגע הרבה במעמדן ובזכותן למימוש עצמן כעצמאיות ולשאוף לרמת חיים יותר גבוהה.  

חלוקת התפקידים: 
אחת הסוגיות החברתיות המעכבות נשים באופן ישיר מיציאה לעבודה, הנה חלוקת התפקידים בתוך המשפחה והציפייה מהאישה העובדת למלא את "תפקידה המסורתי" בתוך אותה מסגרת, מבלי לשקול חלוקת תפקידים שונה או הוגנת יותר. תוצאות המחקר של עמותת נשים נגד אלימות, "עמדות בנוגע למעמדה וזכויותיה של האישה הפלסטינית בישראל", מראה על השתרשות הערכים הקשורים בחלוקת התפקידים הביתיים בין בני הזוג ועל המשך תקופתה של התפישה שלפיה יש תפקידים מסורתיים השמורים בלעדית לנשים, במיוחד מצדם של הגברים, הנהנים העיקריים מחלוקה זו. חלוקת התפקידים המסורתית השתרשה בתודעה עד כדי כך שנשים התרגלו לראות בה נוהג טבעי ולא תרבותי.
היחס הישר שמצאנו בין עמדתם של הנסקרים לרמת ההשכלה שלהם מקורו בכך שרבים מהגברים המשכילים מתחתנים עם נשים לומדות ועובדות. הם מודעים לחשיבות הכלכלית של עבודת האישה ותרומתה לשיפור מעמדה, וגם לקשיים שהיא נתקלת בהם כשהיא נאלצת לשאת את עול עבודות הבית לבדה. מכאן, מצאנו כי ישנו גברים בעלי השכלה אקדמית היו יותר רגישים לחשיבות השתתפותם בעבודות הבית, ובחלוקת הנטל בין הגבר לאישה במשפחה.