על אף המצב הקשה והאפליה המלווה את האישה הערבייה בתוך החברה הערבית ומחוצה לה, ניתן להבחין בשינויים חברתיים שמתבטאים בכך שיותר ויותר נשים עובדות ומסיימות אוניברסיטה , ארגוני הנשים למיניהם מגדילים את הבסיס החברתי שלהן.

אלימות מינית הינה תופעה חברתית, פרויקט העלאת המודעות והחינוך מתבסס על חינוך לשוויון בין המינים וכבוד הדדי והעלאת המודעות לנושא תקיפה מינית. נושאים אלו אינם מתקבלים בברכה בחברה הערבית אך היום נשמעים יותר ויותר קולות אשר קוראים ומבקשים את עזרתם של ארגונים פימינסטיים לעבודה בשותפות במטרה לשינוי חברתי אם זה מוסדות חינוך או רווחה.

פעם זה איים לדבר על נושא כל כך רגיש ומכאיב. אני זוכרת את הקשיים שחוויתי בתחילת דרכי בפרויקט העלאת מודעות בעמותת נשים נגד אלימות ובמרכז כמנחה, ההתנגדויות וההכחשות לגבי כל מה שקשור בנושא תקיפה מינית. לדוגמא: מנהל אחד מבתי הספר סירב לדון בנושא תוכנית העלאת המודעות בגלל שהנושא רגיש, ואילו לאחר 3 שנים כאשר פנינו שנית לבית הספר התוכנית התקבלה בברכה. קשה להבדיל בין חינוך מיני לבין העלאת מודעות לנושא פגיעה מינית.

חלק ממנהלי בתי הספר שאליהם פנינו התייחסו בחשדנות. חלקם  לא ידעו להבדיל בין חינוך מיני לבין פגיעה מינית. הם התייחסו אלינו כאל פולשים ומאיימים על השקט המדומה שיש להם בבית הספר, הם חשבו שאנחנו פותחים את העיניים של התלמידים לנושאים שאסור לדעת עליהם. כל מה שקשור במילה 'מין' אסור. להתנגדות המנהלים חברה התנגדות מצד ההורים ,בתי ספר שלא רצו להיכנס לעימות עם ההורים שיחקו ראש קטן ואמרו שהם לא מחויבים להכניס אותנו ולא רוצים להיכנס לעימות עם החברה.

 היום אנו עדים ליותר ויותר פניות מבתי הספר ,ייתכן שהשינוי קשור בדרך עבודתנו הייחודית והמערכתית שמתאפיינת בפנייתה ל - 3 אוכלוסיות יעד, הורים, מורים ותלמידים,  במטרה לתת לגיטימציה לפרויקט ולנושא ולהפחית את החרדה והפחד מלדבר על נושא כל כך רגיש וחשוב כמו תקיפה מינית. השינוי החברתי לגבי המקובלות החברתית הנו תוצאת עבודה מערכתית רחבה המשולבת עם אידיאולוגיה ותפיסה פימיניסטית.

אחוז הפניות למרכז הסיוע עולה משנה לשנה לשמחתי ולצערי, זה אומר שאנו עדים, בחברה הערבית, לשינויים חברתיים ואישיים משמעותיים ביותר ביחס לנושא תקיפה מינית, פניות רבות מגיעות לאחר סדנאות שאנו עושים בבתי ספר ועם קבוצות נשים שונות.

התפתחות העבודה בפרויקט והפתיחות שנמצאה בחברה הערבית הביאה לכך שיחלו לעבוד מנחים גברים עם נוער. היום אנחנו כתובת מקצועית להרבה נושאים הקשורים והנוגעים לנושא התקיפה המינית, לא רק לאוכלוסיית הנוער והנערות אלא גם לאנשי מקצוע ולהורים.

במחקר שערך לפני ארבע שנים מרכז לסיוע לנפגעות תקיפה מינית בנצרת וד"ר נאדרה שלהוב-קבורקיאן מהפקולטה למשפטים וקרימינולוגיה באוניברסיטה העברית, התברר כי 13% מ-628 הנערות הערביות בגילאי 16-14 שהשתתפו במחקר, היו קורבן לתקיפה מינית וגילוי עריות. מדובר בתלמידות בית ספר, כמעט כולן עירוניות ממשפחות מבוססות.

גישת המחקר אקטיבית, הנתונים נאספו במהלך סדנאות שעברו נערות בבתי ספר שונים בצפון הארץ, מטרת הסדנאות היא הגדרת מה שנחשב לאלימות והטרדה מינית ויידוען לגבי השירותים הקיימים בשטח .

קורבנות תקיפה מינית עדיין נתפסות כאשמות, לפחות חלקית, במצבן, וסובלות מהשפלה והתנכרות. הן מואשמות בפגיעה בכבוד המשפחה, שהוא ערך מרכזי בחברה הערבית, מקרים של גילוי עריות הן אף נתפסות כמפרקות את משפחותיהן. הסובלנות של החברה הערבית כלפיהן היא קטנה מאוד, בגלל קשר ההשתקה סביב הנושא, צוות המחקר, שהורכב כולו מנשים, נזקק לשיטות בלתי שגרתיות כדי להיכנס לבתי הספר. וגם זאת, רק כדי לגלות שכדי שנערות יוכלו לענות על שאלות בנושא, הן צריכות ללמוד קודם מושגי יסוד.

לבסוף ברצוני להדגיש את חשיבות העבודה שמחוברת מאוד למציאות וחותרת לשינוי חברתי ואף למהפכה בנושא תקיפה מינית ומעמד נשים בכלל, אך עדיין שומרת על קשר עם המערכות השונות ללא איום.